מקרה קיצוץ סדרתי שהפך לשמועה בקרב תלמידות בית ספר המתגוררות בהרים. מעולם לא חשבתי שאהיה קורבן של זה... המרטש הביט במספריים וליקק את הקוטוישי, "אני ממש מצטער שזה יכול היה להיות כל אחד, אבל זה במקרה נכנס לי לעין. אני מצטער, אבל אנסה את זה", ובאותו רגע מהדהד קול חיתוך המספריים. המדים שהיו האהובים עלי. צעיפים באותו צבע כמו החברים שלך. הכל נחתך על ידם ללא רחמים. במקום לכעוס, אני נבהלת באופן לא רצוני מאילו דברים חשובים אחתוך בהמשך. "אני כל כך מפחדת, זה בסדר, זה w" מדים, גרביונים, תחתונים גזורים...