הימים הקדחתניים של עבודה בחברה שחורה... הנחמה היחידה היא שיחה בכל בוקר עם מרי, אישה נשואה בשכנות. יום אחד, כשהייתי כל כך מותשת שהריפוי לא עבד, שמטתי את המפתח לבית. מרי, שלא ראתה אותי בפאניקה, החליטה להכניס את בעלה הביתה לזמן מה כי הוא היה בנסיעת עסקים. טוב ליבה של מרי שבר את מיתרי, ואני מלמלתי בעל כורחי שאני רוצה לחזור לימים שבהם הייתי תינוק. מרי חיבקה אותי בעדינות כשהייתי מדוכאת, וחשבה עלי כאמא ופינקה אותי. אני אמרתי...